למי שמתכוונים לפגוש את הריקודים המקודשים לראשונה, הנה קצת חומר רקע… ללמוד לרקוד את הריקודים משמעו ללמוד לנוע במודעות דרך חיינו. ג'ורג' גורדז'ייף נולד באמרניה וחי כמורה רוחני ומיסטיקן בין השנים 1872-1949. בשנות העשרים המוקדמות לחייו, יצא בחיפוש אחר שאלה בסיסית אחת - מהי משמעות החיים, בחיינו פה, על כדוה"א?חיפושיו הובילו אותו למנזרים העתיקים של הסופים ממצריים ומרכז אסיה, ועד טיבט והודו, שם הוא נחשף לאחווה סופית סודית ששומרת על ידע עתיק עם תשובות לאמת אותה הוא חיפש.25 שנה מאוחר יותר, הוא שב את העולם הציבורי, הפעם ברוסיה, והתחיל לחלוק עם אחרים את הידע הסודי אותו רכש. הוא ברח מהמפכה ברוסיה ועם קבוצת תלמידים קטנה ייסד בצרפת את המוסד להתפתחות ההרמונית של האדם (The institute for the harmonious development of man) בתוך העושר אותו חלק עם תלמידיו במוסד זה, נכללו גם הריקודים המקודשים, אותו כלי קסום המאפשר טרנספורמציה פנימית ואישית במובן העמוק והאקזיסטנציאלי ביותר. כדי להבין את החוכמה הקדומה הזו, יש לחוות אותה באופן ישיר בגוף, דרך הריקודים, כדי להפנים את העוצמה שיש לתנועות של המיינד-הגוף-הרגשות. התנועות דורשות מאיתנו חלוקת קשב יוצאת דופן, שמתחלקת במקביל בין פעולות שונות לחלוטין ברמה המנטלית והפיזית. כל תנועה, מחושבת מתחילתה ועד סופה.כל תנוחה, מחווה, מקצב עם מקום, משקל, ומשך יחודיים עבורם.הריקוד נסמך באופן מינימלי על זכרון, הרגלים, רפלקסים או סימטריה.והרוקד עשוי למצוא את ידיו, רגליו, וראשו, נעים באופן כמעט עצמאי ובלתי תלוי, למקצבים מנוגדים.תרגילים להתבוננות פנימית, חישה, וספירה מעגלית עשוים להיתווסף לתנועה, עם שתיקה או חריזה מילולית. וכל זה מתאפשר, רק אם אנחנו לגמרי במרכז שלנו, נוכחים. רגשות עולים בעוצמה, ואנו מתבוננים בהם, מקבלים אותם, ומתמודדים איתם בהווה. התהליך בנוי לשבור את המסכות ולהשיל את השכבות הרבות בזהות או באישיות שלנו, שמונעות מאיתנו להגיע למהות הפנימית שלנו, שחבויה עמוק בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. לכל תנועה מוסיקה ייחודית לה, שהולחנה לבקשת גורדז'ייף ע"י המלחין הרוסי תומס דה הרטמן. המלודיות והמקצבים המוזרים והמיסטיים תוכננו להעיר בנו רגשות ותחושות שנועדו להאיץ את תהליך ההתעוררות. גורדז'ייף פיתח הרבה מהריקודים גם סביב האניאגרם. כוכב בעל 9 קודקודים שמהווה עד היום גאומטריה מקודשת מהמסורת הסופית הקדומה. סמל זה "התגלה" מחדש ע"י גורדז'ייף במהלך חיפושו אחר מנזר סרמונג באסיה במקום לא ידוע (Sarmoung Monastery). האניאגרם מייצג את האיחוד של שני חוקים אוניברסליים מרכזיים והוא מלווה את עבודתו של גורדז'ייף לכל אורכה. חוק השלוש… מלמד אותנו שכל התגלמות היא תוצר של 3 כוחות… אישור, הכחשה, ויישוב. אישור והכחשה הם כוחות שיכולים לעמוד זה כנגד זה במאזן חסר תוחלת בלי ששום דבר חדש יווצר. אבל כשמגיע כוח שלישי, הכוח שבכוחו ליישב בין שני הכוחות האחרים, מתקבלת יצירה של משהו חדש. חוק השבע… מלמד אותנו שכאשר משהו חדש מתפתח, זה לא קורה באופן ליניארי. החוק הזה מסביר למה כשמשהו מתחיל הוא לא נמשך לנצח. מדוע סופת גשמים מסתיימת, וטינה מאבת מעוצמתה… ולמה אין קווים ישרים בטבע.חוק זה, מאוד ניכר גם במוסיקה המערבית, המורכבת מסולם של מרווחים לא שווים. דו, רה, מי הם שווי מרחק, אבל בין פה ומי יש חצי טון, במקום מרווח מלא. ככל שמתקדמים במעלה הסולם, סול, לה, וסי הם שוב שווי מרחק, ושוב חצי טון בין סי לדו. כל חצאי הטונים מהווים "מעצור" או חסימה, רגע שבו האנרגיה שנעה מאיטה, ודורשת מאיתנו מאמץ נוסף, או "שוק", כדי להמשיך מעבר לאותו מחסום ולהגיע לשלמותה של היצירה. עפ"י גורדז'ייף, אפשר למצוא את שני החוקים הללו בכל תהליך, מבריאת העולם ועד בישול ארוחה, בניית בית, כתיבת ספר ועוד… והם מסמלים את האיחוד שבתנועה.
